בפני 4 בקשות לסילוק על הסף שהוגשו מטעם הנתבעים.
ב"כ הצדדים הסכימו כי הדיון בבקשות יקויים במאוחד.
רקע עובדתי
התובעים, בני משפחה אחת, הינם תושבי המושב זוהר,
הנתבעת 1 הינה אגודת מושב זוהר, בה נתקבלה החלטה על הרחבת המושב ועל הקצאת שטח לבנייה.
הנתבע 2 הינו עו"ד, אשר ייצג את הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים.
הנתבעים 3-4 הינם חברי המושב זוהר, אשר שימשו כמורשי חתימה מטעם הנתבעת 1 בחשבון הבנק של החברה הכלכלית לפיתוח לכיש (1995) בע"מ, (להלן: "ח.כ.ל."), ממנה רכשו התובעים מגרשים לבניה.
הנתבע 5 שימש כמנכ"ל בח.כ.ל.
והנתבעת 6 הינה בעלת השליטה בח.כ.ל. .
על פי האמור בכתב התביעה, לאחר שהוחלט על הרחבת המושב זוהר ועל הקצאת שטחי קרקע לבניה, היו התובעים בין המשתכנים אשר הוקצה להם מגרש. במהלך חודש אוגוסט 1997 חתמו התובעים על הסכם השתכנות מול מושב זוהר ובהמשך חתמו על הסכם עם הח.כ.ל., לעניין ניהול ופיקוח על עבודות התשתית במקום והעבירו להם סכומים שונים, על פי חוזה שנחתם.
לטענת התובעים, הם נאלצו לקחת משכנתאות על מנת לעמוד בהתחייבויותיהם ואולם בפועל, ובין היתר נוכח מספר משתכנים מועט, הקרקע לא הוכשרה ונותרה שוממה והתובעים
לא קיבלו בחזרה את הכספים שהפקידו.
לאור האמור לעיל, עותרים התובעים, בתובענה זו לחייב את הנתבעים לשלם להם את הכספים ששילמו, באופן שנתבעים 1,3,4,5,6 יחוייבו ביחד ולחוד בסכום של 780,949 ש"ח ונתבע 2 יחויב בסכום של 270,121 ש"ח.
יצויין כי לתובענה זו קדמה תובענה אותה הגישו התובעים לבית משפט השלום בתל אביב, במסגרת ת.א. 65161/01 (להלן: "התביעה הקודמת") כנגד ח.כ.ל ומנהל מקרקעי ישראל, במסגרתה עתרו להשיב להם את הכספים ששילמו בגין הפרוייקט.
בפסק הדין בת.א. 65161/01 מיום 26/10/03, חוייבו ח.כ.ל. ומינהל מקרקעי ישראל להשיב לתובעים את מלוא הכספים ששולמו על ידם ואולם עד היום לא הושבו להם הכספים.
הבקשות לסילוק על הסף
טענות הנתבעים
בבקשתו לסילוק התביעה על הסף, טען הנתבע 2, בין היתר, כי לתובעים אין זכות עקיבה כנגדו, שכן הכספים ששולמו לו, כנטען בכתב התביעה, שולמו ברובם מכספים אחרים שהיו בקופה בטרם הפקידו המבקשים סכום כלשהו בקופת ההרחבה.
כן טען הנתבע 2 להתיישנות התביעה כנגדו, שכן, לדבריו, התובעים הגישו את התובענה הקודמת בת.א. 65161/01 בחודש יוני 2001 וכבר אז ידעו כי הנתבעת 5 שילמה לו שכ"ט מכספי ההרחבה. לטענתו, התובענה הנדונה כיום הוגשה רק ביום 27/4/09 ועל כן התביעה התיישנה.
המועצה האזורית, הנתבעת 6, טענה בבקשתה, בין היתר, כי תביעת התובעים כנגד הנתבעת מתמצית בשש שורות וחצי, ללא פירוט תשתית עובדתית המתייחסת למבקשת, ועל כן אין באפשרות המבקשת להתגונן כראוי.
הנתבע 5 מצידו, חזר בבקשתו על טענת ההתיישנות וטען, בין היתר, כי הוא שימש בתפקיד מנכ"ל הח.כ.ל. וסיים תפקידו כבר ביום 31/12/00. כן טען המבקש 5 להיעדר עילה כנגדו לחוסר יריבות ולהשתק פלוגתא.
הנתבעים 1, 3, 4 טענו מצידם להתיישנות התביעה. בנוסף טענו, כי פסק הדין שניתן במסגרת התובענה הראשונה מהווה מעשה בית דין והתובעים מנועים מלשוב ולתבוע בגין אותן עילות, וזאת בשל השתק עילה המתקיים במקרה זה.
טענות התובעים
התובעים מתנגדים לבקשות וטוענים, בין היתר, כי עילות התביעה כנגד המבקשים הינן, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובות הנאמנות וחובות השמירה על כספי התובעים, תוך כדי מרמה והונאה. כן טענו כי יש לדחות את הטענה בדבר השתק ומניעות שכן המבקשים לא היו צד להליך הקודם.
בסוגיית ההתיישנות טענו התובעים, כי עילת תביעתם בתיק זה קמה ביום מתן פסק הדין בתיק בת.א. 65161/01 בבימ"ש השלום בת"א, שניתן ביום 26.10.03, שכן לטענתם רק באותו מועד נודע להם על העילות כנגד הנתבעים.